- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק רע"א 3018/05
|
רע"א בית המשפט העליון בירושלים |
3018-05
28.7.2005 |
|
בפני : אליעזר ריבלין |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: איתן חברה לביטוח בע"מ עו"ד אהרון שפרבר |
: שלום צלישר |
| החלטה | |
1. המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 21.7.97 בעת שנהג במסגרת עבודתו ברכב משא. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. משכך, התייצב המשיב בפני מספר ועדות רפואיות של המוסד לביטוח לאומי. הועדה האחרונה שבהן, ועדת הערר הרפואית מיום 15.3.00, קבעה כי שיעור נכותו הרפואית של המשיב הינו 0%. על קביעה זו ערער המשיב לפני בית הדין האזורי לעבודה.
2. ביום 29.8.99 הגיש המשיב לבית משפט השלום בפתח-תקווה תביעה, בה עתר לפיצוי בגין נזקי התאונה. לאחר שנשמעו ההוכחות, נקבע התיק להגשת סיכומים. המשיב הגיש לבית משפט השלום מספר בקשות לדחות את השלמת הדיון עד לקבלת החלטה חלוטה לענין נכותו הרפואית, לאמור עד לקבלת תוצאת הערעור בבית הדין האזורי לעבודה. לאחר דחייה של כשמונה חודשים הודיעה המבקשת כי לא תסכים לדחייה נוספת, ובית משפט השלום קבע כי על המשיב להגיש את סיכומיו.
בית משפט השלום (כבוד השופט א' קסירר) התייחס לקביעתה האחרונה של הועדה הרפואית, לפיה לא נותרה למערער כל נכות, כמחייבת לאור סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק). בהתאם לכך נקבע שיעור נכותו הרפואית של המערער על 0%.
3. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק דינו של בית משפט השלום, וכן על החלטה מיום 13.3.01, לפיה אין להעניק לו ארכה עד לקבלת פסק הדין של בית הדין לעבודה. בעקבות החלטה זו, כך טען המשיב, ניתן פסק דינו של בית משפט השלום בסופו של יום בלא התחשבות במלוא בעיותיו הרפואיות. המשיב פירט בערעורו כי בינתיים תיקו הושב לוועדה הרפואית לעיון מחדש עקב החלטת בית הדין לעבודה, וכי בחודש ספטמבר 2002 קבעה הועדה כי נכותו הצמיתה הינה בשיעור של 65%. המשיב ביקש גם להגיש את מכתבי הוועדה כראיות נוספות בערעור.
4. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים י' גרוס, א' קובו ומ' רובינשטיין) עמד על הרציונל הכפול שבבסיס סעיף 6ב לחוק: הרצון לייעל את הדיון המשפטי ולחסוך מזמנו של בית המשפט בחישוב הפיצוי הראוי, ובנוסף, מיצוי הליכים תחת מסגרת אחת, בהסתמך על קביעה אובייקטיבית של מומחה שאינו מטעם מי מבעלי הדין. לאור האמור, קבע בית המשפט כי מן הרגע שבו פנה המשיב לערכאה הדיונית והצהיר כי קיים ערר תלוי ועומד בעניינו בפני בית הדין לעבודה, ראוי היה להמתין להכרעה בעניינו. החלטה כזו, כך הובהר, היתה מונעת את המצב שנוצר, כאשר למשיב נפסקו בפסק דין פיצויים בהסתמך על שיעור נכות פחות בהרבה מזה הקיים בפועל, כפי שנקבע בהחלטתה האחרונה והמחייבת של הועדה. הפער הרב הקיים בין שתי דרגות הנכות שנקבעו, הוא הנותן כי בקשת המשיב לארכה היתה מוצדקת עניינית.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי גם אם לא היה מוצא לנכון להתערב בהחלטת בית משפט השלום שלא לאפשר דחיות נוספות, הרי שראוי היה להיעתר לבקשת המשיב להגיש ראיות חדשות, לאמור החלטת הועדה בדבר נכותו הסופית של המשיב, שלא היתה בידי המשיב בעת הדיון בבית המשפט קמא. יתכן, כך נפסק, כי מן הראוי היה לנקוט בהליך הפסקת תובענה לפי הוראות תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ולחדשה בהינתן הכרעת בית הדין לעבודה; אלא שאף אם לא נקט המשיב בדרך זו, אין בכך כל שינוי לגופו של דבר.
לאור האמור הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי יש להשיב את הדיון בתיק לבית משפט השלום, בכדי שייבחן את נזקי המשיב כתוצאה מן התאונה, לאור הנכות הצמיתה הסופית, כפי שנקבעה בהחלטתה העדכנית של ועדת הערר הרפואית. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.
5. המבקשת סבורה כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי היה על בית משפט השלום ליתן למשיב ארכה נוספת להגשת סיכומיו ולהמתין עד לקבלת הקביעה העדכנית של המוסד לביטוח לאומי. לשיטתה, קביעת הועדה הרפואית לעררים היתה קביעה מחייבת ומן הראוי היה ליתן את פסק הדין על פיה, כפי שאכן נעשה. המבקשת מדגישה כי החלטת הועדה בדבר נכותו הסופית של המשיב ניתנה כשנתיים לאחר סיום הבאת הראיות בפני בית משפט השלום. התליית התיק למשך פרק זמן כה ממושך, כך טוענת המבקשת, אינה סבירה ואינה ראויה. עוד יוצאת המבקשת כנגד ההחלטה להתיר למשיב להביא ראיות חדשות בערעור. המבקשת טוענת לעניין זה כי המשיב לא פעל בתום לב, וכי הראיות החדשות לא עמדו בפני בית משפט השלום כפועל יוצא מהתנהגותו. לשיטתה, המשיב יכול היה לנהל את תביעתו בדרכים שונות, שהיה בהן כדי למנוע את המצב שנוצר. כך, יכול היה המשיב לבקש, בהתאם לסיפת סעיף 6ב לחוק, להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לבקש מינוי מומחה על ידי בית המשפט או לבקש להפסיק את התובענה לפי תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי. משלא נקט המשיב באחת מדרכים אלה, אין לו אלא להלין על עצמו. לבסוף, טוענת המבקשת כי תביעתו של המשיב נבלעת ממילא בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, וכי לא היה מקום לפסוק לחובתה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור שפסק בית המשפט המחוזי.
המשיב מצידו סומך ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. הוא טוען כי בית משפט השלום צריך היה לבחון מבחינה עניינית את טענותיו, ולהעריך אם יש בהן הצדקה למתן הארכה. לשיטתו, בחינת המסמכים הרפואיים העדכניים שהיו ברשותו על ידי בית המשפט הקמא, היתה מובילה למסקנה כי יש ליתן לו את הארכה המבוקשת, ולו גם במחיר הטרחה הנובעת מהתמשכות ההתדיינות. עוד סבור המשיב כי מן הראוי היה לקבל את הראיות הנוספות בגדר הערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.
6. דין בקשת רשות הערעור להדחות. בנסיבות המקרה שלפנינו, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי מן הראוי היה, שהערכאה הדיונית תתחשב בקיומו של ערר תלוי ועומד בפני בית הדין לעבודה, ותאפשר למשיב למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי בטרם מתן פסק הדין. המצב שנוצר - היינו קיומן של שתי דרגות נכות שונות, אשר שתיהן תוצאת אותה התאונה - הוא המצב שביקש המחוקק למנוע באמצעות סעיף 6ב לחוק. בהתנהלותו של המשיב לא נפל כל פגם; היפוכם של דברים הוא הנכון: המשיב ביקש לאורך כל הדרך למצות את ההליכים במוסד לביטוח לאומי. משכך, ובהעדר הכרעה סופית בעניינו, ממילא לא היה טעם מצידו להטריח את בית המשפט ולבקש לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי או למנות מומחים במספר תחומים רפואיים. העיכוב במתן ההחלטה בעניינו של המשיב על ידי בית הדין לעבודה, וכפועל יוצא מכך גם על ידי ועדת הערר הרפואית, לא נגרם בשל מעשיו או מחדליו של המשיב, ומן הראוי היה להתחשב אף בכך. בכך אין כדי לשלול את האפשרות שעמדה בפני בית משפט השלום לשקול מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, לאור העובדה שנכזבה התוחלת שבהמתנה לקביעה יציבה של הנכות על פי דין אחר. אלא שכאמור, בסופו של יום ובנסיבות שנוצרו היתה תועלת בדרך שנבחרה על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בחיוב ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי.
בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"א בתמוז תשס"ה (28.7.05).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /אמ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
